כיצד מייצרים שינויים בבניין הכוח בעידן ובארגון המורכב ומה תפקידו של קצין מדעי ההתנהגות בתהליך

מידד אבידר וקרולין לוי זעירא

העולם בו אנו חיים משתנה בקצב מהיר יותר מבעבר בתחומים רבים. בין השאר ניתן לסמן שינויים טכנולוגיים תכופים, למשל, התפתחות מואצת של תחום הבינה המלאכותית, הרובוטיקה וטכנולוגיית המידע. שינויים אלו משפיעים ומושפעים מתהליכי גלובליזציה מואצים של מידע, סחורות ובני אדם, התפתחותם של ארגונים בין לאומיים ותת לאומיים אשר מאיימים על אופיו הלאומי/מדינתי של העולם כפי שהתעצב בתקופה המודרנית.

לשינויים החברתיים והטכנולוגיים היטל על אופיים של העימותים הצבאיים בישראל ובעולם אשר הופכים להיות (בחלק מהמקרים) טכנולוגיים יותר וכוללים יותר ויותר ארגונים לא מדינתיים. במקביל, הפעלת הכוח הצה"לית הופכת משולבת יותר ויותר בין כוחות מחילות וזרועות שונים. התמורות באופיים של העימותים ובעיקר השינויים התכופים באתגרים שאיתם מתמודד צה"ל מדגישים יותר ויותר כי תהליכי בניין הכוח הקיימים היום אינם מותאמים ולא מכינים את הכוחות הצה"ליים להתמודדות מיטבית עם האתגרים שמציבים בפניו כוחות לא מדינתיים וכן אינם מאפשרים מיצוי מיטבי של היכולות הטכנולוגיות הקיימות היום.

הפער בין תהליכי בניין הכוח לבין צורכי שדה הקרב מדובר לאורך שנים וניסיון לייצר תהליכי בניין כוח המשלבים בין הדיסציפלינות השונות הינו וותיק, בעל שמות רבים (שיתופי-פעולה, רב זרועיות, שילוביות וכדומה) ובעל הצלחה מוגבלת בדרך כלל. מנגד, הטמעה של אמצעים טכנולוגיים שונים בצה"ל קיימת מאז הקמתו.

ההקשר בו נכתב מאמר זה הינה אסטרטגיית הניצחון המהווה מרכיב מרכזי בתר"ש תנופה. במסגרת התר"ש הושם דגש מרכזי על תהליכי בניין כוח שמטרתם לאפשר פעולה קטלנית, רב זרועית תוך שילוב כוחות יבשה, אויר, מודיעין וים במתאר לחימה רב מימדי. מטרתו של מאמר זה הינה לשפוך אור נוסף באשר לאופן בו ניתן לקיים תהליכי בניין כוח משמעותיים הנדרשים בעת הזו ומה תפקידו של קצין מד"ה בהאצה ותמיכה של השינויים הללו. כל זאת ננסה לעשות על ידי התבססות על ספרות מחקרית ארגונית המתייחסת לארגונים מורכבים, לקחים מתהליכי בניין הכוח ביבשה לאורך השנים, ניסיוננו האישי מליווי של התנסות צוות קרב חטיבתי (להלן: צק"ח) גדעון בעוצבת געש.

כאנשי מדעי ההתנהגות בצבא אנו מסתכלים על הצבא ותופעות צבאיות דרך מספר נקודות מבט תיאורטיות ויישומיות, כך גם על המלחמות החדשות ותהליכי בניין הכוח. רבות נכתב על נושאים אלו דרך נקודת המבט של צבא, חברה ופסיכולוגיה צבאית. במאמר זה אנו מבקשים לבחון את המפגש בין השתנות העימותים בעיקר דרך נקודת מבט ארגונית ובאופן ממוקד יותר דרך בחינה של ארגונים מורכבים.

בתחילת המאמר נפרוש רקע תיאורטי על שינויים בארגונים מורכבים, מאפייני העימותים החדשים ואסטרטגיות של בניין הכוח. בהמשך נדון באחד מתהליכי בניין הכוח הבולטים בשנים האחרונות "התנסות צק"ח גדעון". לבסוף נציג המלצות מתוך הבנותינו לאור הרקע התיאורטי וההתנסות.

השינויים בעולם ומאפייני המלחמות החדשות

אנחנו חיים בזמנים מאתגרים ויוצאי דופן. במהלך העשורים האחרונים, ההתקדמות במדע ובטכנולוגיה הובילה לעליית מאמצי הגלובליזציה והצמיחה של כלכלת העולם, אשר הובילו להמצאות ובחירות חדשות בכל תחומי החיים. צמיחה מתמשכת של הכלכלה העולמית גרמה לנו להאמין, במידה רבה, כי פרדיגמות וגישות אלו שלמדנו, יישמנו ופיתחנו, יספיקו לעתיד. אבל התחרות הגוברת בעולם, והדרישה לשינוי במקצבים הולכים וגדלים מעלים את השאלה האם הפרדיגמות והכלים של אתמול יכולים להתמודד עם האתגרים הארגוניים של המחר.

מושג ה-VUCA פותח בהקשרים צבאיים בצבא האמריקאי - ראשי תיבות של Volatility , Uncertainty, Complexity, Ambiguity. בעברית - תנודתיות, אי-וודאות, מורכבות ו - עמימות. המושג אומץ אל תוך השיח הניהולי לנוכח עליית מורכבות האתגרים הארגוניים בעידן הפוסט מודרני והניסיון לפתח כלים ניהוליים להתמודד עם מורכבות זו.

אחד השימושים במושג הינו תיאור של המציאות בה אנו חיים כמציאות המתאפיינת באי-וודאות בסיסית, ומצריכה לאור זאת היערכות וצורות ניהול אחרות מאלו שפותחו בעולם שנתפס כיותר יציב ושיטתי. טענה זו תואמת את הטענות בדבר האצת קצב השינוי- סדר עולמי שבו האיומים מפוזרים ואינם בטוחים, כאשר הקונפליקט הוא טבוע אך בלתי צפוי, והיכולת שלנו להגן על האינטרסים הלאומיים שלנו ולקדמם מוגבלת על ידי אילוצים של משאבים ואנשי כוח אדם. בקיצור, סביבה המסומנת בתנודתיות, אי וודאות, מורכבות ועמימות (Roderick, 1998, ; Yarger, 2006).

אימוץ המושג הצבאי לתוך השיח הניהולי והכלכלי קשור בראש ובראשונה בהתלכדות של שינויים חברתיים וטכנולוגיים המחוללים בעשורים האחרונים שינוי רדיקלי בכלכלה העולמית ובזירות הכלכליות המקומיות. מהפכת המידע, ההנגשה שלה דרך המובייל וההתהוות של הכלכלה הגלובלית, מערערים ומקריסים מבנים כלכליים מסורתיים שאינם מסתגלים לשינוי. לפיתוח הטכנולוגי יש מקום מרכזי ומעצב ועל כן יש המכנים את התהליכים הללו כחדשנות משבשת (disruptive innovation) המובילים לשינוי השובר את המבנים המוכרים והידועים. "העולם החדש" מתואר על ידי רבים כעולם של אי-וודאות (VUCA world) אשר יש לפעול בו באופן שונה ממה שהכרנו עד כה. חלק ניכר מן הגורמים אשר מתקשים להסתגל הם ארגונים או זירות שהובילו את העשייה הכלכלית במשך שנים. לא פעם, דווקא יתרון הגודל של הגופים המבוססים פועל באופן המקשה עליהם להשתנות ואילו גופים קטנים מצליחים להשתנות, לשרוד ולבסוף להוביל את המגמות החדשות (אתר דואלוג).

נראה שעידן ה־VUCA אינו פוסח על צה"ל. ניתן לומר כי למפגש בין "המודרני" ל"פוסט מודרני" משמעויות והשלכות בהקשרים שונים - התארגנות, תכנון והגדרת המשימה ובתוך כך גם בהקשרי כוח אדם. בקרב התופעות המושפעות ממאפיינים של VUCA ניתן לזהות צורך בהתאמה למשימת הליבה הצבאית – המלחמה.

רבות נכתב בתוך ומחוץ לצבאות על מאפייני העימותים החדשים (חוקרים שונים אף נתנו לכך שמות שונים: המלחמות החדשות, המלחמות ההיברידיות, לוחמה מהדור הרביעי, מלחמה בקרב אוכלוסייה) (גרין, 2013). ננסה להתייחס לכמה מאפיינים:

• לחימה כנגד ארגונים לא מדינתיים אשר מאמצים בדרך כלל טקטיקות לחימה של גרילה.

• לחימה המשלבת איומים מסוגים שונים "קונבנציונליים, לא קונבנציונליים, ספקטרום, תת קרקע ועוד". כיום אופי איום זה על כוחות היבשתיים של צה"ל מומשג כ"איום הכדורי".

• לחימה בתווך האורבני אשר מאפשרת הסתתרות בתוך אוכלוסייה אזרחית ומגבילה את יתרונותיו של הצבא הסדיר (אש כוחות ממוכנים). פגיעה מכוונת באזרחים מחד ומאידך שימוש בכלי נשק מדויקים אשר מאפשרים פגיעות כירורגיות.

• שימוש משמעותי בתקשורת דיגיטאלית.

• ניסיון נרחב מאשר בעבר להשפיע על התודעה של האזרחים והחיילים.

המשגה נוספת התייחסה לצבא הישראלי אשר נלחם במלחמות החדשות כצבא תוספתי (בן–ארי, ווינר ושר, 2012). כלומר לאור השינויים באופיים של העימותים נכנסו לכוח הלוחם וסביבתו יותר ויותר תפקידים ומקצועות שונים: אנשי תקשורת, משפט ומפעילים של כלים טכנולוגיים שונים. כל זאת בנוסף לתפקידי הלחימה המסורתיים.

הסיבות לשינויים אלו קשורות קשר הדוק להתפתחויות אמצעים טכנולוגיים רבים. שינוי באופי המלחמות מחייב היערכות שונה ומעבר ממודל של מלחמות גדולות למודל של חיכוך מתמיד ומתמשך כשהאתגר הוא אתגר ה"אבחנה המבדלת" - הזיהוי וההמשגה של הקונפליקט/האיום הנצפה ככזה הראוי למענה של לחימה שונה מובחנת וייחודית. ישנם גם שינויים באופי האויב ומורכבותו. המושג אויב נע מאויב פיזי וגלוי כדוגמת צבא מדינתי עד אויב בעל מאפיינים וירטואליים והתנהגות מוסווית וחמקמקה.

המורכבות הבסיסית של תהליכי שינוי

תהליכי שינוי מכוון טומנים בחובם שלושה אתגרים מרכזיים : האחד - ביחס להיקף המשימה. לאור הטבע המתרחב של קונטקסט השינוי. כל התערבות חלקית מושפעת ומשפיעה על הסביבה הפנים והחוץ ארגונית. האם התערבות מוגבלת מאפשרת לחולל שינוי אמיתי? מצד שני, כל הרחבה או העמקת מהלך השינוי דורשת משאבים נוספים ויוצרת הקשר חדש. כיצד ניתן להגדיר היקף משימה אשר יאפשר תהליך שינוי אפקטיבי במערכת ארגונית מורכבת?

השני – ביחס לטווח השפעת ההתערבות המתוכננת. מהם ממדי השינוי המתוכנן (פיזי, ארגוני, מערכות יחסים וערכי) מהו טווח הזמן אליו מכוון תהליך השינוי? משך תהליך ההתערבות כשלעצמו? המרחב הקרוב של לפני לעומת אחרי? או השפעות ארוכות טווח. כיצד ניתן לחולל שינוי לטווח ארוך / היקף רחב במערכת ארגונית מורכבת?

השלישי - האיום על אלו שמרוויחים מהמצב הנוכחי. שינוי מהווה הפרה של מאזן הכוחות הפנימי והחיצוני בארגון. המצב הקיים הוא תוצאה של שיווי משקל בין כוחות רבים. אלו הנהנים ממנו בוודאי שמחים בהתמדתו אך גם אלו הנפגעים ממנו מעדיפים, לעיתים, את המוכר, גם אם לא תמיד מיטיב עמם, על מחיר השינוי שיהיה עליהם לשלם. האם ניתן, בארגון מורכב, לחזות את תגובת בעלי העניין השונים או לשלוט עליה, כך שיתאפשר השינוי?

כמו כן, יש לזכור כי הנהגת השינוי נעשית בהקשר מורכב- הצורך לתכנן ולפעול באופן כוללני, ריבוי בעלי העניין, ריבוי אינטרסים, שונות פנימית רבה, קצב שינוי מהיר והשפעות גומלין בלתי צפויות הופכים את האתגר למרתק במיוחד. קיימים כמה תחומים שעל הארגון לאמץ כדי להצליח להשתנות באופן הנדרש. הראשון, להנהיג תהליכים אסטרטגיים ותהליכי בניין כח גמישים- דרישה העלולה להיות מנוגדת למרכיבים בארגון שהם עמודי התווך שלו ולתפיסות היציבות שעליהם מבוסס בניין הכח. התחום השני- כח אדם שיוכל להתמודד עם הדינמיות והשינויים הלא צפויים בסביבה הארגונית. התחום השלישי- תשתית טכנולוגית ותפיסות מותאמות לכך. הגמישות תושג באמצעות תרגום המשאבים ואבני הבניין לפעולות רלוונטיות בארגון (מינקה- ברנד, סגל וחי, 2015).

מאמר זה מתמקד ביכולת של הארגון הצבאי שמתאפיין בריבוי מערכות ושחקנים לעצב שינוי משמעותי לאור האתגרים שהוצגו עד כה.

תהליכי בניין הכוח בשינוי

באופן גס ניתן לסמן שתי צורות אידיליות בהן מתקיים שינוי בבניין הכוח ביבשה: שינוי אינדוקטיבי (מהפרט אל הכלל) שינוי דדוקטיבי (מהכלל אל הפרט).

שינוי אינדוקטיבי מתייחס לניסיונות לוקאליים לבצע התאמות של בניין הכוח במטרה לגשר על פערים בין היכולות הקיימות לצרכי היחידות. התאמות אלו יכולות להיות באופן שבו יחידות מנהלות תהליכי הכשרה, הפעלת אמל"ח או בהקמת מסגרות ייחודיות. בצה"ל קמו לאורך השנים מספר רב של יחידות מיוחדות והן זכו בצה"ל למקום מרכזי בהשוואה לצבאות אחרים בעולם. הפתרונות הלוקאליים מאפשרים פתרון מהיר באופן יחסי לבעיות. כך למשל, היחידות המיוחדות מאפשרות לייצר דפוס פעולה מותאם ביחידה קטנה ללא צורך לשנות יחידות גדולות. הפתרונות המתקיימים ביחידה כזו או אחרת מאפשרים זליגה בין יחידות בצורה של חיקוי ומאפשרים בצורה זו פתרון אבולוציוני. אחד השינויים שמתרחשים בצורה זו בעת האחרונה הינו החטיבה המרחבית (להלן: חטמ"ר) החכם שמתקיים בחטמ"ר שומרון, שהיוזמה לפיתוחו הייתה מלמטה והוא נוצר באמצעות שיתופי פעולה.

לצד זאת, לשיטה זו גם חסרונות גדולים. קדיש ובן שלום (2007) מציינים בסקירה שערכו על הקמתן ופירוקן של יחידות מיוחדות כי שינויים שמתרחשים בצורה אבולוציונית ללא תמיכה מוסדית (של זרוע היבשה או המטה הכללי), נוטים להיעלם לאחר שהצורך המבצעי אינו קיים (יחידות מיוחדות נסגרות בשלב זה). לעיתים קרובות בתהליכים אלו לא מתרחש שימור ידע וכך לאחר שהצורך מתעורר שוב, יש להמציא את הגלגל מחדש. מנגד, ליחידות המוקמות בתמיכה של הזרוע ישנו סיכוי גדול יותר למיסוד (קניזו, 2005). קל להבין נקודה זו, בהקמת יחידה חדשה כמו בכל שינוי משמעותי ישנם קשיים רבים בדרך וצורך בהסטת משאבים. המפקד היוזם דואג להסטת המשאבים הרלוונטית והתגברות על כלל המכשולים, אך במידה ואין תמיכה זרועית מלמעלה, תקלות ושיבושים מקשים על ההמשך לאחר חילופי המפקדים.

לצידם של השינויים אשר מתרחשים באופן אבולוציוני מלמטה בתמיכה קטנה או גדולה של זרוע היבשה, השיטה המקובלת להובלת שינויים ביבשה הינה מהכלל אל הפרט - שינוי דדוקטיבי. כלומר תכנון ארוך טווח מלמעלה למטה של מבנה וארגון הכוח, כתיבת תפיסות תו"ליות כלליות לכלל הכוחות וכדומה. בתהליכים אלו ישנו ניסיון בדרך כלל לעשות תכנון מדויק ככל הניתן במטרה לייצר סנכרון בין הרכיבים השונים. דרך עבודות מטה רבות מקווה היבשה להשתנות ולהתאים את עצמה למציאות התזזיתית. שיטה זו נמצאת ב DNA של ארגון מודרני והיררכי, עם זאת, על פי רוב, עבודות מטה גדולות ביבשה לא ממומשות במלואן או בכלל לא. לעיתים, כמו שקרה בעבודת המטה שהתרחשה בין השנים 2002-2006 (עטר"ת) מרבית השינויים הארגוניים לא התקיימו, אך פרויקט הצי"ד (צבא יבשה דיגיטאלי) הוטמע.

למרות הנטייה לראות בעבודות מטה שלא הושלמו ככישלון, ניתן לראות אפקט מצטבר של שינויים אשר מתרחשים לעיתים מבחינה כרונולוגית הרבה אחרי שנהגו לראשונה (דוגמת חטיבת הקומנדו) או שינויים קטנים מתוך עבודות מטה גדולות. כלומר לעבודות מטה אלו ישנה השפעה הדרגתית על בניין הכוח של היבשה. בן דוד (2018), עקבה אחר מספר עבודות מטה ומציינת מספר גורמים המעכבים את יישומן של עבודות המטה. מעניין לראות כי חלק מאתגרים אלו מקבילים לאתגרים המלווים גם ארגונים מורכבים אחרים בשינויים משמעותיים (כפי שנסקרו בפרק הקודם):

• קושי לרתום את המערכת לשינוי לאור המבנה המורכב של זרוע היבשה - המטכ"ל הוא יבשתי ולכל אחד יש מה להגיד על היבשה. התנגשות בין הכאן ועכשיו לתהליכים ארוכים של בניין הכוח.

• מתח בין הסמכות והאחריות של זרוע היבשה, הפיקודים-המרחביים והמטה-הכללי בנוגע לבניין הכוח ביבשה.

• התנגדות פנימית המבוססת על מסורת וזהות חילית.

• דיסוננס שבין אורך קדנציה קצר לצורך של המפקדים להטביע חותם ייחודי.

• פערים במקצועיות המטה אשר מובילים לתהליכי תכנון לא שלמים.

בניין הכוח בעת הנוכחית

צה"ל נמצא כיום בעיצומו של תהליך שינוי משמעותי בבניין הכוח כחלק מתר"ש תנופה בהובלת הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי. תר"ש תנופה מתבססת על תפיסת הניצחון החדשה שבמרכזה ניצבת הלחימה הרב מימדית. תהליך בניין הכוח בתר"ש תנופה הוא בעיקרו דדוקטיבי ומתבסס בין השאר על הצורך לאפשר פעולה משותפת גם ברמה הטקטית של גורמי מודיעין, ים, אוויר ויבשה. חלק מרכזי בתוכנית תנופה הינה הקמת היחידה הרב מימדית אשר מורכבת באופן אורגני מגורמי יבשה, מודיעין ואוויר. בעוד תר"ש תנופה עדיין מתקיים בעת כתיבת שורות אלו אנו מעוניינים להדגים את האתגרים וההזדמנויות הקיימים בתהליך מסוג זה על תהליך נוסף, התנסות צק"ח גדעון.

שיטה

פרק זה נכתב על בסיס תצפיות וראיונות שנערכו על ידי צוות מדעי התנהגות בתהליכי ההכנה להתנסות צק"ח גדעון (בין החודשים ספטמבר 2017- מאי 2018), בשבועות אימון המפקדות של צק"ח גדעון במאי 2018 ובתרגילים החטיבתיים של התנסות צק"ח גדעון באוגוסט 2018. ההבנות המוצגות במסמך מסתמכות בנוסף, על סיכומי הבקרים של מעבדת הקרב והשתתפות בתהליכי התכנון והסיכומים של עוצבת געש וזרוע היבשה.

עיקרי ההבנות מההתנסות

צק"ח גדעון נועד להיות על-פי התפיסה, חטיבה עצמאית המכילה באופן אורגני כוחות חי"ר, שריון, תותחנים, מודיעין ותקשוב אשר אמורים לפעול בצורה מסונכרנת, במטרה להביא לקצה המבצעי את היכולות הצבאיות בצורה המיטבית. תפיסה זו כללה בתוכה, אם כן, שינוי משמעותי מאופי הפעולה הצבאי הרגיל של בניין כוח בציר חד דיסציפלינארי (חד חילי) ומעבר לתפיסה אינטרדיסציפלינארית של בניין כוח. מאפייני ההתנסות היו:

• שינוי זה היה כאמור ניסיון מלמעלה למטה במטרה לתכנן ולהבנות מעין חבילה אחת כוללת של שינויים תחת השם צק"ח גדעון אשר יאפשר קפיצת מדרגה משמעותית ולא שינוי לינארי. צק"ח גדעון הכיל בתוכו מספר רב של אלמנטים טכנולוגיים ומבניים שהיו אמורים לאפשר למשל שינוי של מבנה גדוד הסיור, שינוי של מבנה המפקדה, שינוי תפיסת המענה הלוגיסטי, ארכיטקטורה של רשת הנתונים, סוגי אמל"ח שונים וכדומה. שינויים אלו ביטאו מספר רב של עבודות מטה שונות והצריכו כמובן שיתוף פעולה של מספר רב של גורמים.

• לצד גורמים אשר ראו בצק"ח גידעון הזדמנות להפוך את כוחות היבשה לרלוונטיים יותר או שראו בהתנסות זו הזדמנות למימוש מטרות אחרות (כגון משאבים), כוחות רבים אחרים התנגדו לתהליך השינוי מסיבות רבות: חשש מפגיעה בזהות החטיבתית והאתוס רב השנים, אלמנטים של גאווה, אגו ויוקרה פנים יחידתית, קושי בעבודה משותפת/משולבת וריבוי אינטרסים מנוגדים, קושי לראות את השלם ואת צורכי המערכת כולה, על פני חלקיה הנפרדים, חוסר אמון בזרוע היבשה ככזו שיכולה לקדם תהליכי בניין כח מורכבים, ניסיון עבר כושל וסוגיות כמו היכולת של החיילים לפתח/לשמר מקצועיות ביחידה משולבת. ההתנגדויות בחלקן נאמרו באופן מופגן ובחלקן נעשו על פני השטח.

מבנה היבשה, המתח בין הגופים השונים – בדומה למה שציינה בן דוד בסקירתה, גם במקרה זה המתח בין הסמכות ואחריות של זרוע היבשה, הפיקודים המרחביים והמטה הכללי בנוגע לבניין הכוח ביבשה הקשה לכל אורך הדרך על תהליך התכנון והביצוע. הניסיון לייצר מצד אחד שינוי שמתוכנן כאמור מלמעלה למטה ומצד שני היעדר סמכות אחידה לעשות זאת יצר מצב בו פערים שהיו קיימים בין הגופים השונים באשר למטרה של צק"ח גדעון באו לידי ביטוי בסופו של דבר בהתנסות עצמה. כך למשל ניתן היה לזהות את המתח בין גורמי בניין הכוח להפעלת הכוח כבר בשלב תכנון ההתנסות וגם במהלכה -בונה הכוח אשר שאף למקסם את הלמידה הארגונית לבין מפעיל הכוח אשר שאף לייצר התנסות אשר תדמה עד כמה שניתן לאתגרי המלחמה הקרובה על מנת לשמור על כשירות הכוחות.

• כך גם, ניכר קושי בשפה משותפת ומטרות משותפות- לאורך התהליך לא תמיד הייתה הסכמה על מטרות צק"ח גדעון, מה ייחשב כהצלחה ולמה הוא צריך לתת מענה, כיצד מודדים את הישגיו ומי הגוף שמגדיר זאת. מאחר והיחידות לא התאמנו יחד ניתן היה לראות פערי שפה משמעותיים בין היחידות השונות.

• הזיקה בין תהליכי התכנון להתנסות והטמעה ניתן לזהות כבר בתהליך התכנון רידוד של התפיסה (כך למשל לא נבנו כוחות משולבים ברמה אורגנית אלא נוצר אימון חטיבתי משולב בלבד). בנוסף אף חטיבה ביבשה לא הפכה לחטיבה במתכונת של צק"ח גדעון על כל מרכיביה. לצד זאת חלק מהמרכיבים שנוסו בהתנסות צק"ח גדעון אכן נשמרו והועתקו לחטיבות אחרות.

להבנתנו ומתוך נקודת המבט המקובלת במערך מדעי-ההתנהגות, התנסות צק"ח גדעון הסתיימה בדומה לתהליכי בניין כוח רבים אחרים ביבשה כאשר מידת ההצלחה שלה אינה מוסכמת באופן ברור. האם בניין הכוח השתנה באופן מספק שיגרום לכוחות היבשתיים להיות מותאמים יותר? איננו יכולים כמובן לתת תשובה לשאלה זו אך אנו מציעים לבחון אותה דרך הפרספקטיבה של שינויים בארגונים מורכבים. כארגון מרובה שחקנים הנמצא בסביבה מורכבת, שינוי בארגון מסוג זה מצריך כאמור אסטרטגיה כללית וכיוון אך אינו מאפשר תכנון מלמעלה למטה אשר יכלול את כלל מרכיביו. צק"ח גדעון כתוכנית שלמה אינו ממשיך, אך ניתן להבנתנו לראות בתוכניות בניין כח עכשוויות המשכיות לתפיסות שעליו התבסס צק"ח גידעון ופרויקטים קודמים. כמו גם חלק ממרכיבי הכוח שפותחו בצק"ח גדעון הועתקו לחטיבות אחרות.