דודי פוקס
"תמרונים בימי שלום, אינם אלא תחליף קלוש לדבר האמיתי" (קלאוזוביץ)
פתיחה והצגת הבעיה
משפטו של קלאוזוביץ מהדהד בחיי היום יום של כל לוחם במהלך ימי האימון. תרגילי המסגרת השונים מתיימרים לבנות לנו דמיון משותף לתמונת הקרב העתידית. הדמיון המשותף מסייע ליצור שפה משותפת ותיאום ציפיות ברור ביחס לאופן התגובה המצופה מהמסגרת. מבנה התרגיל ואופן העברתו אמור לבטא מסר אותו רוצה מפקד התרגיל להעביר, באופן מודע או עקיף (תוה"ד, 2006). אם נרצה לתאר במשפט את מרחב הבעיה נשאל ׳עד כמה אימוני היבשה מייצרים את השרשרת תפיסתית-התנהגותית המתוארת כאן?׳
נכתב רבות על הפער בין האימון ללחימת אמת. אימונים נוטים לרוב להתקיים בפרקי זמן מוגדרים, בתחושה של מוטיבציה מוגבלת לחיכוך, עם חוסר נטילת סיכונים, הערכת יתר לכוחותינו והערכת חסר לאויב. כל זאת בשונה ממציאות שדה הקרב אשר דורשת תפיסות הפוכות במימדים רבים (רביד, 1996; צ'רניאק, 2012). גורמי הלחץ המרכזיים בלחימה מתפתחים לרוב עקב תחושת חוסר וודאות, הפתעה, עוצמת אש וחשיפה למראות קשים במקרי פציעה והרג (גל, 1988) אשר לרוב אינם באים לידי ביטוי במהלך האימונים. עדויות לפערים בין המתרחש באימונים לבין המתרחש בקרב ניתן למצוא בתופעות כגון יחס האש (מרשל, 1947) אשר מדגימה כיצד בניגוד לתחושה המתקבלת באימונים בה כולם משתתפים במעשה הלחימה בפועל, במלחמה עצמה, שיעור המשתתפים במעשה הלחימה עומד על כחמישית (!) מהכוח הלוחם.
מאמר זה יתאר מודל אימונים ייחודי, מבוסס מדמה (סימולטור) אשר פותח בחטיבת הנח"ל ומנסה לגשר על הפערים בין האימונים לבין שדה הקרב ביצירת תמונת עולם המייצרת לחץ וחוסר וודאות, תוך שימת דגש על התפתחות המפקדים ופיתוחם להתמודדות אפקטיבית יותר עם אתגרים אלו. תחילה נציג את גוף הידע התיאורטי על אימוני סימולציה שהיווה תשתית למודל. לאחר מכן נציג את מודל האימונים עצמו. לבסוף נציג כיצד מודל אימונים זה השפיע על המפקדים המתאמנים.
על מדמים ותרגילים
מאז ומתמיד נעשה שימוש בצורות ובאופנים שונים בכלים הדרכתיים הכוללים סימולציה. ישנן הגדרות שונות למושג "סימולציה", אך כולן מניחות כי לבני האדם יש נטייה טבעית ללמוד דרך פעולת החיקוי (בהתבסס על arayanasamy et al., 2006).
מאמנים סימולטורים מאפשרים למתאמן לחקות פעולות והתנהגויות של כלי או תהליך בכדי לפתח את המיומנות של הגורם שאמור להשתמש בהם. המאמן חותר ליצור תחושה של מציאות בקרב המתאמנים. הבניית תחושת המציאות תלויה בפרטים הקטנים אשר נבנים בתכנון והפקה מדויקים של הסיטואציה. בסופו של יום, כלל המאמנים הסימולטיביים מייצרים פלטפורמה מדויקת יותר עבור רכישת מיומנות או פיתוח יכולת מקצועית.
גישת "הדמיון המעורב״ (Mixed Fidelity) גורסת כי מערכת סימולציה צריכה להיות מושתתת על רמות דמיון שונות בתוך ספקטרום. (Rouse, 1982) הרמה הראשונה הינה דמיון סביבתי – המידה שבה "הסביבה החיצונית" נחווית כדומה לסיטואציה; שחזור השפעות הסביבה; שחזור תחושת התנועה המוצגת; איכות שדה הראייה: עושר של פרטים, אינפורמציה, צבע וטקסטורה. בנוסף, ישנו הדמיון הפונקציונאלי אשר מתייחס לאופן שבו המתאמן מפעיל את כלי העבודה שלו אל מול הסביבה המתורחשת: עד כמה הסיטואציה מספקת הזדמנויות לתגובות בדומה למצב אמת.
ספקטור (1991) מוסיף כי על מנת לתרגל פרט או מסגרת במטלה המורכבת מסט פעולות הדורשות ידע מוקדם ('מטלה פרוצדוראלית') או מטלה שמשלבת בין היכולת התפיסתית ליכולת המוטורית - יש לדרוש דמיון רב בין הסימולציה למצב האמת. העומס הקוגניטיבי והלחץ הנפשי ישחקו תפקיד משמעותי בעמידה מול המשימה ככל שהתרחיש ידמה מציאות.
כאן יש להוסיף אזהרה בטאבו: המשתמשים בסוגי המאמנים השונים נוטים לדרוש רמת דמיון גבוהה ככל הניתן למצב אמת. הדרישה מגיעה בעיקר מהשטח ובבסיסה ההנחה כי ככל שהמאמן דומה יותר למכשיר האם - כך האימון אפקטיבי יותר. עם זאת, ישנם חוקרים שחולקים על כך, בטענה שמספר גירויים רב אינו בהכרח אפקטיבי ועלול לייצר תגובות שאינן מותאמות לסיטואציית אמת.
במודל האימון שבנינו בחטיבה השתדלנו לצייר תרחיש שיאתגר את המפקד במיומנויות אשר באות ביתר שאת לידי ביטוי בשדה הקרב. מכיוון שמרבית המפקדים לא חוו באופן אישי את שדה הקרב, לא היה להם מקור השוואה אובייקטיבי. בניית הזירה עוצבה ע"פ תיאורים של מפקדים ביחידה אל מול תרחיש הייחוס.
ההקשר בו פותח מודל האימון
המודל פותח אל מול תרחיש אופרטיבי המנתח את תורת הפעולה של האויב וגוזר ממנה יכולות נדרשות ליחיד ולמסגרת. ניתוח זה הבהיר כי יש צורך לפתח יכולת גבוהה של המסגרת הקטנה (המחלקה) להתמודדות עצמאית בשדה הקרב. יכולתו של מפקד המחלקה להוביל את חייליו למערכה עם תחושת מסוגלות גבוהה תלויה בעיקר ביכולת המקצועית שלו, בפידבק ממפקדיו וביכולתו להרגיש מיומן בתוך חווית הלחימה. בשני האלמנטים הראשונים (מקצועיות ומשוב) אנו שולטים במעלה ההכשרה ובאמצעות הניסיון המבצעי תחת מפקדים בגדוד, אך מורכב יותר עבורנו ליצור מיומנות ללא חווית קצה אותנטית (מלחמה ממש). שאלת היכולת המרכזית שהאימון ביקש למנף היא יכולתו של הלוחם והמפקד 'לדמיין את המלחמה הבאה׳.
ניגשנו לתכנון האימון עם ההתניה כי דמיון המלחמה יכול להיווצר מתוך התנסות וחוויה אישית של מפקדי המסגרות. בתהליך הראשוני ניסינו לדמיין יחד כיצד עשויה להראות המלחמה הבאה. הבנו שהאויב ידרוש מאתנו לדעת לנוע, לייצר שליטה בשטח ועצמאות מקצועית בקרב המסגרות הקטנות.
מתוך שלל האתגרים של הפיקוד הזוטר ככוח עצמאי יחסית, זיהינו את האתגר המורכב ביותר כאתגר המנהיגות הקרבית. יכולתו של מפקד המחלקה לשלוט בזירה מתוך הערכת המצב המתפתחת בזמן האירוע, קבלת ההחלטות והורדת הפקודות לכלל המסגרת.
מודל האימון
בבסיס מודל האימון הסימולטיבי ניצב תרחיש מבצעי סביר. מטרת התרחיש הייתה לייצר הקשר לפעולות הפו"ש (פיקוד ושליטה) של מפקד המחלקה ולהציב אותו בפני מצב המתקרב למצב אמת. בהובלת מפקד החטיבה ובשיתוף פעולה בין קצין האגם, רופא החטיבה והיועץ הארגוני בנינו תסריט אג"מי, אשר בבסיסו נפגע כוח קדמי שמהווה את הכוח המניע של הסימולציה.
בשלב הבא, על בסיס התסריט, נבחרו האלמנטים אותם בחרנו לדמות באופן הקרוב ביותר למצב האמת לאור המלצותיה של עוז (2015). האלמנטים הכלולים בתרגיל שימרו את הדמיון הסביבתי (הקשר סביבת הלחימה), הדמיון הפיזי )כלל החושים) והדמיון התפקודי, דהיינו תרחיש סביר ביחס להתמודדות המפקד בשדה הקרב. על מנת לייצר אמון של המתורגל בזירה, השתמשנו בכלל יכולות החישה: שמיעה (פיצוצים ורעש כפרי בשטח אויב), ריח (ריח עשן ובשר חרוך), וכמובן הראיה והמישוש (טיפול בגדמים, איסוף חלקי גופות, מיסוך עשן). כדי להגביר קונפליקטים בזירה שילבנו שחקנים מקצועיים אשר שברו את דפוסי העבודה האוטומטים של הלוחמים והמפקדים. השחקנים דימו לוחם עם סימפטומים של נפגע קרב ואוכלוסייה מקומית אשר מגיעה לזירה במהלך התרגיל (אם ותינוק).
מפקדים נפגשו עם זירת לחימה שלוש פעמים במהלך תקופת האימון: באימון מפקדים בתצורת חוליה, במבנה מחלקתי ובתוך תרגיל גדודי. מטרת המפגש הראשון הייתה חשיפת המפקדים והיכרות אישית עם הכלי הסימולטיבי ועם המיומנויות הבאות בו לידי ביטוי. המפגש השני שימש כמקרה בוחן לכל המסגרות המחלקתיות כאשר המ"פ חונך ומלווה את האימון ואת הלמידה. הזירה בתרג"ד (תרגיל גדודי) פגשה את המסגרת הפלוגתית בתוך רצף של תרגיל מתגלגל.
מתרגיל לתרגיל, הזירות קיבלו נפח חושי משמעותי יותר ודילמות מורכבות יותר עבור מוביל המסגרת. אם בתרגיל החשיפה נדרש מהחוליה לנהל את הזירה בלבד, בתרגילי המחלקה כבר נדרש מהמ"מ לקבל החלטה לגבי פינוי הזירה ונסיגה או לחילופין להמשך פשיטה. בתרגיל הגדודי כבר נבנתה זירה עם שני מוקדים במקביל, ללא קשר עין, שם נדרש מהמפקדים לחבר תמונה אחת ולהבין השלכות של אירוע אחד על משנהו.
מעבר לכך שהמפקדים נדרשו לקבלת החלטות מורכבות יותר בתוך זירת קרב, החוויה המדורגת בנתה אצלם מודעות לאופן בו הם מתפקדים בתנאי לחץ. מפקדים תארו כי הם מסגלים לעצמם מודעות ושיח פנימי לקראת מנגנונים אוטומטים ולא אפקטיביים שהם עלולים להפעיל במצבי קצה[1] .בכלל אימוני הזירה הקפדנו על עצירת למידה שסגרה את האקט וחיברה בין ממד החוויה וממד התפיסה וכן הפקת הלקחים. עצירת הלמידה התבצעה תמיד בצמידות לאירוע ונוהלה על ידי מפקד המסגרת[2].
על מנת לפשט את הלמידה התמקדנו בכל המופעים בארבעה פרמטרים לבחינה:
יכולות חשיבה וניתוח זירה – מה הבנתי מתוך הזירה? מה סייע לי ליצר ניתוח והערכה של תמונת המצב? כיצד קיבלתי החלטות? האם למדתי ותיקנתי תוך כדי ביצוע?
פעולה – אלו החלטות קיבלתי? במה נגעתי בעצמי ומה השארתי לאחרים? מה עיכב אותי או לחילופין גרם לי להמשיך? מהי רמת העצמאות שלי ושל המפקדים תחתי בזירה? האם הדרג תחתי ביצע את מה שנדרש?
יכולות פו"ש – מה המידע שהעברתי? מה הבינו כלל הכוחות? באיזו צורה ירדו הפקודות? כיצד חילקתי משימות? האם יצרתי תחושת דחיפות?
מקצועיות הפרט – תנועה קרבית, מרחב אבטחה, עמידה בש', הגשת ע"ר (עזרה ראשונה) וטיפול בתגובת קרב.
הסעיף האחרון שנגע בפרמטרים מקצועיים לווה באנשי מקצוע מתאימים: רופא יחידה, קב"ן ושחקן שדימה את נפגע תגובת קרב. לאחר שמפקד התרגיל ביקש מהמפקדים להתייחס לכל אחד מהמוקדים, סוכמו מספר לקחים ברמת המסגרת המתורגלת.באימוני המחלקות המפקדים ביצעו סגירה נוספת לרמת כלל המחלקה כדי לשמוע את התובנות ותחושות של הלוחמים מזירת הקרב.בסיום התהליך הצלחנו לזהות מספר יכולות אשר קיבלו מבט חדש בעקבות התרגיל. הזירה נתנה להם משנה תוקף ויכולת הערכה אל מול ביצוע.
אז מה ניתן לראות?
"הלחץ יוצר אפקט של חבישת סכי עיניים לראשו של סוס, או למצב של הימצאות במנהרה" (דינטר)
על סמך עצירות הלמידה והתצפיות שנערכו נבנתה מפת הערכה שבחנה את תגובות המפקדים ויכולות המסגרת אל מול האתגרים שעלו. כל תרגיל הציף תובנות ברמת הפרט (הלוחם), ברמת המפקד (על כל הקשרי הפו"ש) וברמת המסגרת (צוות, מחלקה, גדוד). נעלה כאן "על קצה המזלג" מספר סוגיות שבאו לידי ביטוי בתרגול הזירה:
ברמת הפרט ניתן היה להבחין בדפוסי הימנעות (flight) בסיסים כתגובה טבעית בתוך סיטואציה מאיימת ובלתי מוכרת. אל מול דפוס זה, ניתן היה לראות בתרגיל כיצד חלוקת משימות ברורהמסייעת ללוחם להסיח את דעתו מתחושת הלחץ ולייצר תחושת שליטה באירוע. המעבר לפעולה תואר כמייצר בטחון של הפרט בתוך סיטואציה מורכבת.
זאת ועוד, פעולות שאינן מתורגלות בשוטף, כגון: איסוף חלקי גופות או התמודדות מול אזרחי אויב, נותרו לעיתים ללא התייחסות מצד הלוחמים. ההיצמדות למנגנונים האוטומטים, שגוברת בתוך אירוע מורכב, החלישה את יכולת מתן המענה ביחס לפעולה שאיננה בהקשר התקיפה. כאשר דפוס הפעולה איננו מותאם להקשר החדש עלול להיווצר מענה לא מותאם (התייחסות לאישה פלסטינאית כאל אויב לדוגמא).
מתוך עצירות הלמידה הבנו כי ברמת המפקדים המיומנות המרכזית בזירה היא היכולת לנתח את הזירה ולתרגם למסגרת את תמונת המצב והערכת המצב. במהלך תרגילי המחלקות, נצפו מפקדי מחלקות שתוך שניות ספורות הצליחו להיכנס לפעולה ולחלק פקודות לאור הבנת הזירה, ולעומתם מפקדים שנכנסו לקיפאון והתכנסו לתוך הקשר או בחרו במשימות פריפריאליות. גם עבור המפקדים שבנו תמונת מצב, אלמנט הלחץ והעומס הקוגניטיבי שהמפקד מצוי בו, עשוי לגרום להם לראות תמונה חלקית ולפספס פרטים שיקשו עליו לייצר תמונת מצב מדויקת. כך לדוגמא פרטים משמעותיים כגון: חלקי רחפן, דסקיות של הרוגים ורימוני רסס עשויים לחמוק מעיני המפקד.
ביחס להשפעות הזירה על תגובות המפקדים בפועל, ניתן היה להבחין כי המפקדים אשר הכניסו את המסגרת לפעולה באופן מהיר באמצעות חלוקת פקודות וריכוז הקשב של הלוחמים (פקודת 'זמביה' המפורסמת), יצרו תחושת שליטה ובטחון שהובילה לעבודה משותפת של כלל המסגרת. גם למיקומו הפיזי של המפקד בזירה הייתה השפעה על ניהול הלחימה. כאשר מפקד עבר בין הכוחות, התמקם במרכז החיכוך, ודאג לעבור בין מפקדי המשנה - תחושת המסוגלות והשליטה עלתה בזירה. מפקדים שעבדו בדפוס של הימנעות מצאו עצמם הולכים לאזורים לא רלבנטיים של הזירה (מעטפת, חיפוי) או לחילופין מטפלים בעצמם בפצועים. מפקדים אשר ירדו לרזולוציית טיפול נמוכה מדי איבדו את הקשב ואת ההחזקה של המסגרת.
ביחס לניהול ברמת המסגרת המפקדים דיווחו כי לעיתים הצרת המרחב גורמת למפקד להתמקד בכוח שמתחכך ישירות ו'לשכוח' את כוחות המעטפת[3](כגון מסגרת עתודה שלא הופעלה). העדר תקשורת עם כוחות מעטפת מחליש את הדינמיות של המפקד בדרכי התמודדות שונות ומותיר חלק גדול מהכוח בעשייה פסיבית ובלתי מודעת למתרחש.
תופעה שונה שנצפתה בתרגילים היא מפקדים שלא יצרו תמונת מצב ברורה למסגרת מה שגרם בדיעבד למענה משלים 'מלמטה'. מצב זה הוביל לריבוי פקודות מגורמים שונים בזירה, ולתחושת בלבול וחוסר שקט. האתגר המרכזי של מרבית המסגרות המתורגלות הייתה ההחלטה לגבי המשך המשימה[4]. יחידת חי"ר המתבקשת לתמרן ולחתור למגע נפגשת באירוע עם נפגעים שלכאורה ניצבים כנגד המשימה ומסכלים את יכולתה להמשיך לתמרן. בתרגולים שביצענו, המסגרות הקטנות, רובן ככולן התמקדו בטיפול בנפגעים וסיימו את התרגיל בנסיגה ופינוי. ביחס לאתגר זה הבחנו כי המ"פ נדרש להיות החוליה בשרשרת הפיקודית שמבחינה בין הצרכים הטקטיים של הזירה לבין הדרישות האסטרטגיות של המשימה ויודעת לאזן ע"פ הסיטואציה וההקשר. בתרגילי מסגרת גדולים כבר הייתה השתנות בהתייחסות המפקדים אל מול הזירות השונות.
האתגרים השונים, שחלקם נכתבו לעיל, נותנים לנו הצצה אל סוגיות הפו"ש העדינות, אשר אימון מדמה זירה עשוי להציף לשיח המפקדים. מעבר ללמידה של הפרט בעקבות החוויה, מונחת כאן הזדמנות לפתח שיח מדויק ומשמעותי על אתגרי הלחימה העתידית.
5 כללי אצבע לבניית זירת קרב:
הזירה מתחילה במוחו של המפקד. דמיון הלחימה מתחיל אצל מפקד היחידה ומקבל צורה בפועל באימון עצמו. ככל שהדמיון מפורט יותר כך הזירה תקבל דיוק ורלבנטיות.
עדיף בלי מאשר ליד. על הזירה להיות דומה מאוד לדמיון הלחימה העתידית. זירת לחימה לא אמינה תייצר ציניות וחוסר מוכנות ללמידה אצל הקצה המבצעי. זירה אמינה תביא לידי ביטוי את החוויה החושית ואת העומס הקוגניטיבי עד הקצה הניתן[5].
תהליך ולא אירוע חשיפה. כדי לייצר עקומת למידה ותחושת מסוגלות בקרב המפקדים יש לייצר מספר אימונים בסביבות משתנות.
למידה בעקבות החוויה. כאשר הלמידה והסקת המסקנות צמודה ל'צריבה' בחוויה, הזירה ממצה את היכולות שלה לייצר שינוי בדפוסי העבודה של המפקד והמסגרת.
חיבור בין התמחויות. היכולת לבנות זירה מדויקת ולבצע למידה משמעותית בעקבות התרגיל, תלוי בחיבור בין ציר מבצעי, ציר רפואי וציר פסיכולוגי.
סיכום
לשמחתנו, מדינת ישראל לא עברה בשנים האחרונות סבב לחימה אשר משלב צוותי קרב צק"חים (להלן: צק"חים) בשטח אויב. מציאות זו מייצרת שכבה פיקודית עבה שלא חוותה לחימה בפועל. עבור לוחם היבשה 'שומר החומות' יצרה חוויה של התבוננות באירוע קצה ולא של השתתפות פעילה בו. ימים יגידו האם חוויה זו העצימה את תחושת החוסן או להפך, אך ההנחה היא שככל שהפער בין סבבי הלחימה בגזרות השונות- הולך ומתרחב, הצורך ביצירת מרחב אימון אשר מדמה זירה באופן ממשי - הולך וגדל.
אימון מדמה זירה תואר כאן כמקרה בוחן לצורך שנבנה מלמטה למעלה. בעידן אימוני חטיבות החי"ר של 17:17 בניית אימון מגוון ומאתגר הינו צורך מובהק של מפקדים. מיקוד המיומנויות והדרג לעולם יגיע מהצורך בשטח. לראייתנו, היכולת לגעת במאפיינים האותנטיים של הלחימה הינו צו השעה של המפקדים המאמנים כיום והזדמנות מיוחדת לבחינת מאפייני החוסן השונים.
[1]לדוגמא אחד המ"מים העיד כי בדרך לזירת הקרב הוא מייצר שיח פנימי שמזהיר אותו לא 'להישאב' לטיפול בפצוע על מנת להצליח לנהל את הזירה מלמעלה.
[2]הלמידה נוהלה ע"י הרמה המתרגלת. אמון מפקדים – מג"ד מוביל, אימון מחלקות – מ"פ מוביל וכו'
[3] תכונה שמתעצמת בלש״ב (לוחמה בשטח בנוי) לאור הנטייה להיעלמות הכוחות המפורקים ולאשליה שהמסגרת הקטנה חיה לבדה במרחב. להרחבה ראה קבלת החלטות של ג'ניס.
[4]יש לציין כי לא ניתנה להם הנחייה כיצד עליהם להתנהג לקראת היעדים הבאים על מנת לייצר הזדמנות לקבלת החלטות.
[5]אם נרצה לפרט נדגיש כי יש לשמר דמיון סביבתי (הקשר סביבת הלחימה), דמיון פיזי (כלל החושים (ודמיון תפקודי תרגול מסגרות אורגניות).
מקורות
גל, ר' (1988). מצבי לחץ בקרב: גורמים, תגובות והתמודדויות, זיכרון יעקב, ישראל: המכון הישראלי למחקרים צבאיים.
ג'ניס א' ומאן ל' (1991). תהליך קבלת ההחלטות, ישראל: משרד הבטחון.
יורין, ד'. (2010). התמודדותם של לוחמי ימ"מ עם קבלת החלטות תחת לחץ חיפה, ישראל:אוניברסיטת חיפה.
עוז, נ' (2015). בין הדומה לנדמה. מערך מדעי ההתנהגות.צה"ל.
צרניק, א' (2012) על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תרגיל?מערך מדעי ההתנהגות, צה״ל.
רביד, י'. (1996). מה בין תרגילים צבאיים לשדה קרב. מערכות, 347, 3-9.
רינגל, א' (2009). קבלת החלטות בתנאי אי וודאות: כיצד מתבצע תהליך קבלת ההחלטות בקרב לוחמי ימ"מ, צעירים וותיקים, במצבי אי וודאות, אוניברסיטת חיפה.
שריפט, ע' ואייזנברג א' (2010). מנהיגות בעידן הפוסט מודרני. מערך מדעי ההתנהגות. אמ"ן.
