הלוחמים בנעליים גבוהות, הממיינים בנעלי בית

טור דעה מבוסס Case study: מיון לוחמי יהל"ם מרחוק

בהמשך למאמר ״מיון בנעלי בית: אתגרים נבחרים במיון מרחוק״

סרן א'


במרץ 2020 צפוי היה להתקיים בפעם הראשונה, מיון למקצועות הלוחמה ביהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות), בצמוד לגיבוש. לאחר הכנות רבות, נתקלנו בבלתי צפוי: נגיף הקורונה התפשט ברחבי העולם, מה שדרש התאמות בתחומים רבים: במקומות העבודה, משקי-הבית, הכנסים, אירועים וטקסים ארגוניים ובעולם המיון גם כן.

המיון למקצועות הלוחמה הינו מיון חדש יחסית, אשר מטרתו הינה למיין את לוחמי יהל"ם למקצועות הלוחמה השונים: ס"פ (סילוק פצצות), סיירת יעל (סיור הנדסי), סמו"ר (סליקים ומנהרות), מדרון מושלג (הפריצה החמה) וסייפן (התמודדות עם איום הב"כ) זאת לעומת הגיבוש, מיון ותיק, אשר מטרתו לבדוק את ההתאמה הכללית ליחידה. עד מרץ 2020, מיון המקצועות התקיים בשלב מתקדם בהכשרת הלוחם. הקדמת המיון תוכננה על מנת למנוע פירוק והרכבה של צוותים מספר רב של פעמים במהלך המסלול. המציאות החדשה החזירה את השאלה אודות הקדמת המיון לשלב מוקדם יותר בהכשרת הלוחם, אל שולחן הדיונים.

תהליך המיון עצמו נתקל בקשיים רבים: נתגלו עשרה חולי קורונה מתוך המתמיינים, נוצרו הגבלות חדשות לגבי זימון אנשי מיל' והכנסתם לבסיס, התגלו בעיות תקציביות ונוצרה תחושת עומס בקרב משרתי צה"ל. הבנו כי עלינו לחשוב אחרת, לשנות את הנחות העבודה שלנו ולהתאים את עצמנו למצב החדש.

בזמן שהתקיימו הדיונים בנוגע למיון: לקיימו כמתוכנן, לבטלו לפחות למחזור הקרוב ו/או לדחות אותו, נדרשנו לערוך התאמות גם לגיבוש, המיון המקדים למיון למקצועות. את הגיבוש עצמו הוחלט, בסופו של דבר, לדחות בשל המגיפה. טירוני חיל ההנדסה גיוסו באמצע מרץ והיה עלינו למצוא את נקודת האיזון בין הרצון והמוטיבציה של הטירונים לעבור ליהל"ם לעומת ההיכרות העמוקה עם חברי המחלקה המעודדת הישארות בגדודים. לאחר לבטים רבים, הגיבוש התבצע, באופן מקוון, בתחילת מאי (המועד הראשון אשר התאפשר מבחינת בסיס האימונים של בהל"ץ), וכלל ראיונות ZOOM, מבחנים בדף ועט שהועברו ע"י המפקדים ובוחן כושר גופני מתהליך הגיוס.

את המיון למקצועות בשלב מוקדם, הוחלט לקיים למרות ובגלל ההגבלות, באופן מקוון. לאחר שבוע וחצי של הכנה אינטנסיבית, במהלכו התייעצנו כמעט עם כל ק. מד"ה העוסק במיון בצה"ל, ואנשי מיון שאינם בצה"ל, הצלחנו לפתח תשעה תרגילים ומבחנים לצורך בחינת המדדים השונים הנדרשים לכל מקצוע ומקצוע ביהל"ם, חרף העובדה שפיתוח מיון חדש וכלי מיון חדשים אורך בדרך כלל חודשים (אתגר 1) [1] התחלנו מהכנת המעריכים ב-ZOOM, ושילבנו בכך גם הדרכה על תוכנת ה-ZOOM עצמה. ולבסוף, המיון למקצועות הלוחמה עצמו התקיים כאשר הלוחמים נמצאים בבהל"ץ, ב"נעליים גבוהות", והממיינים נמצאים ב"נעלי בית", בביתם. שלושה תרגילים שונים הועברו ב-ZOOM: (1) תרגיל בו על המתמיינים לבנות יום-צוות למחלקתם ולהתמודד עם הצגתו לרמה הממונה, (2) תרגיל הבעת-עמדה בנושאים שנויים במחלוקת ולאחר-מכן שינוי והבעת עמדה חדשה, ו-(3) תרגיל בדינמיקה קבוצתית אשר הועבר שעה שישנם שני ממיינים בביתם, המבצעים דינמיקה דרך שיחת הוידאו אל מול חמישה מתמיינים בכיתה אחת בבסיס. מלבד תרגילי ה-ZOOM הועברו גם שישה מבחנים שונים אשר גם מרביתם פותחו במיוחד לצורך קיום המיון מרחוק.

בשלב מוקדם זה, כלל לא היה לנו ברור שניתן בכלל למיין מרחוק בצה"ל. אמ"ן אמנם כבר היו מנוסים בזה במידת מה, אך הידע המד"הי בנושא רק החל להיווצר, והתוקף והמהימנות היו בחזקת "ממלכת אי-הוודאות" של המיון מרחוק. על סמך המיון הספציפי הזה וחוות דעת מפקדים נוכחנו לגלות שלא רק שניתן למיין מרחוק, אלא שניתן למיין מרחוק גם לוחמים. מלבד ההשתנות המהירה, הלמידה והביצוע החלק, המיון החדש למעשה גם חסך כ-65% מהמשאבים הנדרשים לקיום המיון (ימ"מ, זמן מיון, נייר והדפסות). עם זאת, המיון לא נתפס כהצלחה מוחלטת ע"י הממיינים והמתמיינים. שתי הקבוצות, בשיחות שנערכו מיד לאחר המיון, וכחודשיים לאחר המיון הראו התנגדויות שונות: ראשית, המתמיינים חשו כי הריחוק פגע בתחושת "הטבעיות" במיון ובעיקר ביכולת שלהם להביע את עצמם בדרך בה רצו ובכך, הלכה למעשה הביאו את חוסר המענה שלנו לאתגר החמישי במאמר [2]. כלומר, הטירונים הרגישו כי אם היה מתבצע מיון ללא ריחוק חברתי, אך גם אם לא פיזי – היו מצליחים להביא את יכולותיהם לידי ביטוי באופן גבוה יותר. שנית, הוסיפו המתמיינים כי היו מספר בעיות טכניות במהלך המיון, בעיקר כאלו אשר נגעו בחוזק האות בשיחות ה-ZOOM. יתרה מכך, מספר מתמיינים הסכימו עם אמרה של חבריהם כי: "לפעמים במיון, התעסקתי יותר בניסיון לשמוע כראוי את ההוראות מאשר בתוכן שלהן לביצוע המשימה". כך, נראה שהמתמיינים גם חשו שהתרגילים השונים במיון אינם באמת יכולים לשייכם למקצוע מסוים, כיוון שלא ראו את ביצועם בתרגילים כמדמי תפקיד. כלומר, הייתה בעיה בתקפות הנראית, כיוון שמתמיינים חשו כי המדידה אינו תקפה למקצוע אליו התמיינו.

בדומה לכך, הממיינים, אשר רגילים למיון בנוכחות פיזית ולתרגילים פיזיים, לא היו מרוצים מהמיון אף הם. טרם המיון, נשמעו בקבוצות הווטסאפ של המיון קולות המתנגדים (באופן טבעי) לשינוי ל-מרחוק: "זאת בדיחה?", "אני לא מעוניין להגיע, אחזור כשיחזרו המיונים האמיתיים", "יום לאחר מכן, כל המיון כבר ימצא בYOUTUBE" ועוד. גם במהלך המיון עלו קולות המתנגדים לשינוי, ובעיקר לאחריו, על מנת שמיון מעין זה לא יחזור על עצמו. לעומת זאת, כפי שנכתב, דווקא מכיוון המפקדים נמצאה הערכה רבה למיון החדש, אך זאת ניתן לזקוף בעיקר לחיסכון במשאבים ולתהליך המהיר אשר נעשה במיון זה, ולעצם ביצוע המיון כשלעצמו. זאת מלבד ההיבטים הקיימים בעצם ביצוע המיון אשר מציגים את היחידה כממיינת יותר, ובכך קשה יותר להשגה, ויוקרתית יותר. זאת אף על פי שמדובר במיון השמה, ולא במיון מנפה.

למרות ההצלחה היחסית בתהליך המהיר שבוצע, בבניית המיון ובהעברתו, ולמרות הוכחת היכולת - המיון מרחוק אינו כאן כדי להישאר, לפחות לא בקרב לוחמים ובטח שלא בקרב לוחמי יחידת העילית של חיל ההנדסה. עם זאת, המיון מרחוק, במיוחד בקרב מטה – מוכיח את יעילותו, וכפי שניתן לקרוא במאמר, גם את תקפות הניבוי שלו.

מיון למקצועות יהל"ם, הינו מיון אשר כמעט כל תרגיליו בנויים בצורה של מדגמי-עבודה (Work sample test), אשר לפי Schmidt & Hunter (1998) אלה הן מטלות אקטיביות המדמות את המטלות להן יידרש המועמד בתפקיד. זאת ועוד, לפי ניתוח-העל שביצעו שמידט והאנטר, תוקף הניבוי של תרגילים מסוג זה לבדם הינו 0.54, כלומר, מהגבוהים ביותר בנמצא. ביחד עם תרגילים נוספים התקפות יכולה להאמיר עד 0.63. מנגד, במיון מרחוק, במקרה של מיון לוחמים מרחוק, לא ניתן היה לכלול תרגילים שכאלו, אלא רק באופן יחסי ביותר (לעומת יום המא"ה למשל). שכן, לוחמי יהל"ם בפרט ולוחמים בכלל תפקידם לעמוד באופן פיזי אל מול אויב ומשימה, ולא אל מול מחשב. אמנם יש הקשר לדינמיקה הקבוצתית למשל או להבעת עמדה, אך לא ניתן להשוות זאת לתרגיל המתבצע בתוך מנהרה או תרגיל משיכות [3] מבחינת דימיון לתפקוד בפועל.

זאת ועוד, התרגילים אשר בוצעו במיון עד כה מוכרים הן לממיינים והן לגורמי המקצוע. בבואנו לבצע תרגילים חדשים – הסתכנו הן מבחינת תקפות התרגילים והן מבחינת יכולת הערכתם ע"י הממיינים. זאת, כמובן, מלבד האתגרים ה-'טכניים' אשר באים לידי ביטוי במיון מרחוק. זאת ועוד, לצורך בדיקת מספר תכונות, פיתחנו מספר תרגילים חדשים אשר תקפותם ומהימנותם לא הייתה ידועה לנו.

צריך להודות ביושר כי נגיף הקורונה, אשר הגיע אלינו בהפתעה, הכריח אותנו לצאת מהגבולות המוכרים והנוחים, ולגלות עולמות חדשים. הצלחנו להסתכל 'מלמעלה' על המיון שלנו, לבצע חשיבה מחודשת ואף לקחת תרגילים מותאמים גם למיון שאינו מיון מרחוק, אולם בנוסף הצלחנו לגלות כי גם לוחמי יחידת עילית ניתן למיין מרחוק, לא בלי התנגדויות [4], מכאן עולה התהייה המקצועית וגם הארגונית, האם אירוע הקורונה אולי מהווה הזדמנות לצמצם, מבלי לבטל, את המתווה -"פיזי" במיון הפיזי?

עד שנת 2006, אמצעי המיון הפיזיים למיניהם בוצעו עם בקרה פחותה מהיום, והיו כפי הנראה קשים יותר מבחינה פיזית. בעקבות אירועי מוות מצערים במהלך גיבושים, כמו גם בגיבוש יהל"ם בשנת 2005, החלה בקרה על הגיבושים והוצבה הגבלה על העומסים הפיזיים במהלך המיון. היום, כאשר המיונים הפיזיים אינם קשים כבעבר, החלק הפיזי עדיין מהווה עומס רב עבור המתמיינים ומדד מרכזי עבור הממיינים.

למתווה הפיזי במיון יש מספר תפקידים [5] הן כגורם ליצירת לחץ על מועמד, הן להבאתו ל-"סף יכולת" מבחינה פיזית ומנטאלית, והן כתכונה מרכזית אשר מוערכת במיון. יתרה מכך, גם על פי אבני (2009), השימוש הרב בתווך הפיזי במיונים מקנה ליחידות יוקרה ותורם להילה המיוחסת להן. ועם זאת, אם נבחן את מטרת ההכשרות בצה"ל, גם ביחידות המיוחדות, נבין כי על ההכשרה להכין את החניך למצב חירום, ולתפקוד מיטבי במתווה אופרטיבי, גם מבחינה פיזית. מכאן עולה השאלה – האם המתווה הפיזי משמש בעיקר כטקס או כמסר ארגוני, ולא כצורך אמיתי? מדוע לוחמים בכלל ולוחמי יהל"ם בפרט, אשר בתפקידים בשגרה בבט"ש ובמ"מ אינם משתמשים ביכולתם הפיזית יתר על המידה [6] נדרשים להיות הלוחמים בעלי היכולות הפיזיות הגבוהות ביותר מתוך לוחמי צה"ל?

במאמרה של אבני צוין גם כי קיימות שיטות רבות ליצירת לחץ ו-"הבאה לקצה" שאינן פיזיות, בקרב המועמדים, אשר מבוצעות גם היום: שינוי הוראות, מספר מטלות קוגניטיביות מקבילות, שינוי סדר מטלות, הוספת הנחיות, יצירת אי-וודאות, תחושת כישלון ועוד. ולכן השאלה "האם נדרש המתווה הפיזי במיון?" עומדת בעינה.

אך, נראה כי ישנם דברים שכאן כדי להישאר, ביניהם, הטקסיות. גם אם נגלה כי המתווה הפיזי אינו נדרש בצורתו הנוכחית - האם מקבלי ההחלטות, המפקדים, יסכימו לשינוי? וגם אם חלקם כן, האם השינוי יישאר גם לאחר חילופי המפקדים? מפאת הטקסיות, המסורת, המסר הארגוני המועבר והיוקרה - אני מניח שלא. התרבות הארגונית של הפיזיות כמאפיין לחימתי עליון עדיין כאן.

לדעתי, עלינו להשאיר את המתווה הפיזי במיון. לדלל אותו מעט, ולבצע שתי פעולות נוספות: להשקיע גם בדרכים אחרות ליצירת לחץ מיוני; ולהתמקד בעיקר במדידת תכונות אחרות: ניתן להפסיק למדוד את היכולות הפיזיות החל מרף מינימום נדרש לפתיחת ההכשרה. כלומר, מתמיין אשר עבר את רף המינימום, ואם יעבור את המיון יהיה בנקודת פתיחה אפשרית מבחינת סרגל המאמצים להכשרה – יוערך רק על התכונות הנדרשות לתפקיד אליו מתמיין, בין אם יכולות טכניות, השתלבות בצוות ועוד. במהלך התרגילים הפיזיים, תיבדק אך ורק המוטיבציה וההשקעה שלו (אשר בין כה וכה נמדדת במהלך תרגילים פיזיים, כפי השאלה אשר נשאלת בכל הכנת ממיינים: "אם אדם רץ מהר, האם הוא בעל מוטיבציה או בעל יכולות פיזיות גבוהות?") ומדדים נוספים אשר נמדדים בתרגילים הפיזיים הנוכחיים עד היום. כך, גם העומס הפיזי יישאר בעינו והצורך להוסיפו יקטן, המעריכים יוכלו להתפנות להערכת תכונות אחרות ולהתמקצע בכך, תגבר השמירה על חיי אדם ואף הטקסיות תפחת במעט, אך בהחלט תישאר גם כן.

לסיכום, הלמידה שלנו מההתנהגות כתוצאה מנגיף קורונה הינה רחבת היקפים. אולם, אם לא נפעל, נבצע ונשנה, לא תהיה בה תועלת רבה. ב-2006-2007 החל השינוי במיונים הפיזיים, בבקרה עליהם והגבלתם. 13-14 שנה מאוחר יותר, היום, עלינו להמשיך את השינוי, ולהקטין, רק במעט, את הטקסיות וחשיבות היכולות הפיזיות בתרבות הארגונית, ולהגדיל את השגת המטרה, בכלל בעקבות נגיף הקורונה וספציפית בהקשר המיוני.



מיון דרך פלטפורמת הזום. ״הלוחמים בנעליים גבוהות, הממיינים בנעלי בית״.


[1] אתגר אחד מתוך ששת האתגרים המופיעים במאמר "מיון בנעלי בית: אתגרים נבחרים במיון מרחוק", יעל קלדרון, עינב אבני ומור סגל. האתגר הראשון - קצב ההשתנות הנדרש בשימוש בכלי מיון מרחוק.

[2] האתגר החמישי מתוך ששת האתגרים המופיעים במאמר "מיון בנעלי בית: אתגרים נבחרים במיון מרחוק", יעל קלדרון, עינב אבני ומור סגל. האתגר החמישי - יצירת חוויית מועמד חיובית במיון מרחוק.

[3] תרגיל משיכות – תרגיל אשר מדמה את התפקיד בפועל של חלק מלוחמי יהל"ם, בו המתמיין נדרש להעביר פצצה מנק' א' לנק' ב' בעזרת משיכת חבלים וללא מגע ידיים עם הפצצה.

[4] ביקורת ביחידת יהל"ם על ההחלטה לקיים גיבוש בעזרת זום, כתבה מוואלה ניוז, אמיר בוחבוט - https://news.walla.co.il/item/3355947

[5] מיון ללא מאמץ (פיזי) – מודל להבנת תופעת הלחץ בהקשר המיון הצבאי, עינב אבני.

[6] ללא סחיבת משקלים רבה, ללא תמרון רגלי ארוך, שימוש בעזרים אפשריים לבט"ש/מ"מ ועוד.


מקורות

אבני, ע' (2009). מיון ללא מאמץ (פיזי) – מודל להבנת תופעת הלחץ בהקשר המיון הצבאי. עצמאי, מערך מדעי ההתנהגות, 1-20.

אבני, ע׳, קלדרון,י׳ וסגל מ׳. (2022). מיון בנעלי בית: אתגרים נבחרים במיון מרחוק. בין הזירות (17).


בוחבוט, (2020). בחיל ההנדסה יערכו גיבוש בזום; ביחידה כועסים: "יגויסו חיילים לא מתאימים", וואלה ניוז. זמין ב: https://news.walla.co.il/item/3355947


Schmidt, F. L., & Hunter, J. E. (1998). The validity and utility of selection methods in personnel psychology: Practical and theoretical implications of 85 years of research findings. Psychological bulletin, 124(2), 262.




49 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול