top of page

הכנה מנטלית ליעוץ מרחוק – 4 מחשבות על התפקיד הייעוצי באירוע עד כאן ומכאן

נכתב על-ידי אופיר צ'רניאק


א. ראשונים בארץ לא נודעת הכלל הראשון בכל התמודדות עם אירוע בחיל האוויר הוא – לחפש את התחקיר של האירוע הקודם, או לפחות אירוע קודם שדומה לו.


המצב הנוכחי מאתגר את הכלל הזה, באמת שניסינו למצוא לקחים להתמודדות יעוצית בתקופת השפעת הספרדית ב - 1918 . לא ממש מצאנו.

וכך אנחנו מוצאים את עצמנו ממלאים תפקיד בלי הרבה מה להסתמך עליו. כמונו, כך גם שאר הארגון. המחשבה הזו מנחמת את חלקנו ומדאיגה את חלקנו האחר אבל היא בגדר עובדה קיימת ומאפיין של המצב – הנוכחי.


ב. ובכל זאת, מה לא השתנה?

הברבור השחור הוא הפתעה בסיסית אירוע קיצוני ונדיר שמתנהג מעבר לכל השערה – סבירה לגבי קיומו ובכך מקריס הנחות יסוד לגבי מה שחשבנו על העולם מה אפשרי, - מה אנחנו יכולים לנבא, מאיפה תפתח הרעה, מה רצוי לעשות, איך רצוי לנהוג וכן הלאה. אבל גם בסערה הזו, חשוב לזכור שיש דברים שלא השתנו, או כפי שאחד המפקדים שהיו לי במהלך הדרך נהג לומר, בעת ניסיון למצוא קצה חוט או דרך ללכת בה "מערב זה ים". ובהקבלה אלינו, התפקיד הבסיסי שלנו לא השתנה גם בהופעת – -הברבור השחור הנוכחי, הוא נשאר בדיוק כמו שהיה לפני המגפה יעוץ למפקדים על - בסיס תמונת מצב.

מה שהשתנה הוא האיך. ההסתובבות הפיזית, המפגש הבלתי אמצעי, הפגישה אחד על אחד במיקום נוח כל אלו אינם אפשריים בתקופה הנוכחית, אבל חשוב לזכור שגם קודם הם היו אמצעי, לא מטרה. ובהקשר הזה קשה לנו לדמיין ייעוץ מרחוק הוא לא נוח, לא – ספונטני, לא מאפשר לראות את כל האדם, חסר את החימום הבינאישי של הכנת קפה ביחד ועוד כמה הבדלים כאלו ואחרים שנוטים לטובת היעוץ מקרוב )אחרת היינו

מבצעים אותו גם בשיגרה(. אבל צריך לזכור שכלל התקשורת הארגונית משתנה וגם כאן הבשורה הטובה היא שבאופן פרדוכסלי נשארנו באותו המקום. היעוץ היום נעשה, כפי שהוא נעשה בעבר, בדרך התקשורת המקובלת בארגון לשיחות עד עכשיו היא – הייתה בפגישה קרובה, כרגע גם היא עברה טרנספורמציה לזום או לכל אפליקציה אחרת של שיחת וידאו. וזה נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר לייעץ מרחוק כמו שזה לא

אותו דבר לפקד מקרוב, אבל גם את זה אנחנו לומדים (ומהר) במהלך הדרך מהצירוף של ניסיון ורפלקסיה ובמטה מתחככים בזה לא מעט עם תובנות משמעותיות ברמה הפרקטית, אביטל גם תצרף אותן בהמשך.


ג. כלי יעוץ שלושה כלים שלא רק שניתן להישען עליהם עכשיו, אלא גם הוכיחו את עצמם - במצב הנוכחי:

  1. התחושות האישיות הן לא סתם קיימות, יש להן תפקיד ומצפן בעולם, בייחוד – בעולם סוער. באופן פרקטי, כל תחושת בטן או אי נוחות אישית שהתקיימה אצלנו בשבועיים האחרונים, בהם התמודדנו עם המצב הזה, לא הייתה רק תחושה אישית, אלא ייצגה תחושה שלרוב הקדימה את ביטו יה בארגון. הפסיכודינמיים מביננו יגידושהיא בכלל לא התחושה האישית שלנו אלא מה שאנשי הארגון השליכו עלינו - ההזדהות ההשלכתית שאפילו מגיפה לא יכולה להכחיד אותה. ולכן דווקא במצב הנוכחי לא שווה להדחיק אותן, אלא להיות מודעים לבלבול, לחרדה, לכעס, לעייפות לצד האופטימיות, הרצון להוכיח ולהסתגל הן קול ארגוני חשוב שאסור להתעלם – ממנו והיחידים בארגון שיש להם תפקיד להביא אותו אלו אנחנו.

  2. הזרה דווקא בעיתות של – Doing אינסופי יש חשיבות ליכולת לעצור, להסתכל מבחוץ ולשאול מה עובר הארגון? מה קורה לנו? האם לזה התכוונו? מה האנשים?

  3. מקצועיות אם יש משהו שהתקופה הזו מראה היא שכל מודל מקובל למנהיגות – במשבר הצדיק את עצמו – תגובה מהירה, נוכחות, יכולת להסתכל יותר מצעד אחד קדימה. ולא רק זאת, אלא כל תכונה שדיברנו עליה שהיא חיונית לעולם היום, עוד לפני המגיפה, יכולת למידה, הסתגלות מהירה לשינוי, התיידדות עם הטכנולוגיה, וכן גם צניעות וענווה הכל סופר ונשמר, תויק ודווח במסמכים, מצגות והערכות מצב – שהצגנו על העולם העתיד י. זוהי שעתם הגדולה של אלו שמסתגלים מהר ויכולים להניח מאחור את הרגלי העבר, אלו הצנועים היודעים להיעזר בחוכמתם של אחרים, אלו היודעים ללמוד, לתחקר ולישם בזמנים קצרים תוך כדי תנועה עבור – כל אלו " The time has come to shine ". זה הזמן גם להיות בטוחים במקצועיות שלנו היא רלוונטית ומשמעותית, אולי יותר מאי פעם.

ד. מה יהיה הלאה?

בפראפרזה על הסיפור האינדיאני העתיק, מלווה אותנו מאבק בין שני זאבים האחד – מלא חששות, פחדים וחרדות לגבי המצב וחוסר היכולת להתמודד איתו. והשני, האופטימי יותר, המאמין ביכולות ההסתגלות, היצירה מחדש והיכולת להתגבר על קשיים, גם אם הם לא צפויים הזאב שנאכיל, הוא שינצח.


9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page